הלכה לעולמה אחת היוצרות הענקיות של הפוסטמודרן – פינה באוש. הידיעות והכתבות על מותה שראיתי (הארץ, גלובוס וידיעות אחרונות) חוטאות בבורות, בנאליות וסופרטליבים לעומת גודל היצירה האמנותית שלה.
פינה באוש היתה לעולם המחול/תיאטרון כמו שג'וזף בויס היה לאמנות הפלסטית. כמוהו היא פרצה את גבולות ההגדרה האמנותית וזכתה לקהל מעריצים הן בין רקדנים וכוראוגרפים בעולם והן בין צופי הופעותיה.
כמעט ואין היום יוצר במחול בארץ שאינו מושפע מעבודתה של פינה, שיצרה את עבודתה הראשונה FRAGMENTS, בשנת 1968, בלהקתו של מורה יוס. עד כדי כך שלפעמים אתה יכול לראות "ציטוט" (פעם קראו לזה העתקה או פלגיאט) ממנה בעבודותיהם. לדוגמה וגם גברים בנעלים אדומות אצל שרון אייל לבת-שבע.
אלמודובר בחר לפתוח את סרטו "דבר אליה" בקטע מחול של פינה באוש שמבוסס על עבודתה הנהדרת "קפה מילר".
גדולתה של פינה באוש היא צורת עבודתה. לעבוד בלהקתה זה אומר להיות בסדנת יצירה שאמאניסטית תובענית, המתישה את גופך ורוחך. כל אחד "מקיא" את קרביו על הבמה ומתוך כל אלה היא יוצרת, תוך שמירה על זכויות הרקדן.
לדוגמה שיר האהבה המפורסם בשפת הסימנים.
אפרד מפינה באוש מרקדת בקפה מילר
תגובות
פינה באוש אכן יוצרת דגולה.
עם זאת: דומני שמשה אפרתי יסד את להקתו "קול ודממה" לפני שריקוד שפת הסימנים הופיע ברפרטואר של באוש. האם לא מותר לטעון שפינה באוש והרקדן שלה "ציטטו" את אפרתי?