כאמא אני עושה חשבון נפש.
כשם ש"כזה כאילו" הצביע על הפוסט מודרניזם, כך גם הצבעת הצעירים לגמלאים מצביעה על הלך רוח המביע אי אימון בדור ההורים. מחקר שבדק את התכונות של "המורה האידיאלי" בקרב סטודנטים במכללה להוראה העלה כי 97% ממורי העתיד רואים בתכונה הכי חשובה של מורה – היותו אמפטי וקשוב לתלמידיו. אין פלא ששבעת המנדטים שקיבלו הגמלאים מתבססים על הקול הצעיר, הכמה לאמפטיה, חום והקשבה. החברה הישראלית מנסה להצדיק תוצאה זו כ"מגה-טרנד של צפונבונים" או "סבאל'ה ירוק", אך אני רואה זו כנורה אדומה לנו ההורים. הורים שיצרו חברה טכנולוגית אינטרנטית, צרכנית, דורסנית ותובענית, ששמה על נס דגלה את הכסף כסמל להצלחה ולקראתו שועטת קדימה ומזלזלת בכל האחר. "אלו אנשים לא פראיירים, הם כבר הוכיחו בעבר שהם יכולים לעמוד במה שהם מציבים לעצמם כמטרה", "נמאס מהמושחתים" ו"יש להתחשב באוכלוסיה שהשקיעה בבניית הארץ" הם הביטויים שתמצאו בפורומים השונים ברשת. לאחרונה אנו רואים סטודנטים באים לגור אצל סבא וסבתא למשך שנות לימודיהם. כנראה, אצל סבא וסבתא, שאינם עסוקים ב"אני" שלהם, הצעירים מוצאים אוזן קשבת, חום ואמפטיה.
מה ואיפה אנו ההורים פספסנו????
חקוק בקרח 
תגובות
אני חושב שאת ממש צודקת!
בעבר הייתי מוצא את עצמי מאוד נהנה להיות בחברת ה"זקנים" בגלל האיטיות, היכולת להקשיב, אולי לי ואולי סתם לסביבה ורק להנהן עם הראש.
אני חושב שאם נמשיך להתעמק בקשר נמצא גם שרובנו הושארנו למשמרת אצל הסבתא כאשר היינו קטנים דבר שאולי לא במודע – עזר לחיזוק הקשר בבגרות.
אבל השפה רוויה מדי בקלישאות.
ומה את אומרת על כך שחלק גדול מההורים שולחים את ילדיהם לפסיכולוגים, שזה כבר ממש לגמרי עקדה, במיטב כספם המטומטם הם מסיעים אותם אל הר המוריה. אז באים הסבא-סבתא לקרייריסטים עלובי הנפש שהם הצמיחו ואומרים להם "אל תשלח ידך אל הנער".
אגב או לא אגב: אם את כבר מצטטת את פיקסו אז הוא גם אמר ש"באמנות עליך להרוג את אביך".