הצפירה לזיכרון

אין דבר יותר ישראלי מאשר הצפירה לזיכרון השואה ולזיכרון חללי צהל. הצפירה, שמרגע הישמע אנו עומדים דקה, בדומיה, לזכר…..
לאחרונה קיבלתי מיילים, מכיוונים שונים, המתריעים על הכוונה להפסיק צפירה זו בשנת 2007, (בעיקר בגלל משאבים).
הקול הבוקע מתוך המסך דורש למחות בתוקף נגד כוונה זו. הטענה העיקרית היא שאין מקום אחר בעולם כולו המקיים צפירה לזיכרון, זולת אזעקה, ואין עם אחר בעולם שזוכר כך את קורבנותיו.
לאחר שקבלתי בזה אחר זה אותו מייל התעצבנתי והתשובה שהחזרתי  הייתה – הגיע הזמן שנהיה כמו כל העמים. מספיק להתבדל ו"לשחק את העם הנבחר" ו/או מספיק לקחת בעלות על הסבל. אבל המחשבה השנייה זרקה אותי לתקופת שהותי בחו"ל ונזכרתי איך שהרגשתי בחסרון הצפירה, כאילו נלקח ממני חלק מהזיכרון הקולקטיבי.
מה יש בה בצפירה, ו/או מה יש או אין בנו, שקושר אותנו, קשרי עבותות, אליה?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: