טרנדים באמנות – קץ המקוריות

גיליון פברואר של הירחון לאמנות ארטניוז מאיר בפנינו את "האמת" – האמנות היא עניין של טרנד,

ומונה עשרה טרנדים באמנות העכשווית. ביניהם: העיסוק ברוחניות, מיצבים פואטים, טשטוש בין עובדה לפיקציה, המוטנטים היפים, הזוהר בהיפ הופ ועוד.                        
אז אם חשבנו  שהאמנות "דוהרת לפני המחנה" ומבשרת את הבאות, שהאמנות מיידעת, כמו המדע, רק בכלים ובדרכים אחרות, שהאמנות היא מגדל השן של היצירתיות והמקוריות –להד"ם!  האמנות, כמו כל דבר אחר במאה ה-21 היא טרנד. אם הינך משוייך לאחד מעשרת הטרנדים אתה קיים. 

 ברוכים הבאים לשיא הפרדוקסים של תקופתנו – מעוז היצירתיות והמקוריות נושא את דגל האופנתיות – העדריות.

את מחשבת האמנות אפשר לקטלג בשתי דרכים: האחת על פי ציר הזמן והשנייה על פי תמה כמו: סגנון, אופן – מודוס ותוכן. (תערוכת המלנכוליה באמנות הינה דוגמה לחתך נושא).
עד ימי הרנסנס העיון היה מסורתי – הערצת הקלאסיקה והוראה מעשית כיצד לבצע. ואסארי הוסיף קורטוב של טעם במפעלו "חיי הציירים הפסלים והאדריכלים" והיה הראשונה לתת את הדעת להתפתחותה ההיסטורית של האמנות ע"י הביוגרפיה של האמן – מפעלו של האינדיבידואל. מגמות אלה נשרכו עד המאה השמונה עשרה. את כינונן של תולדות האמנות הביא וינקלמן בשנות ה1700 בספרו "תולדות האמנות של העת העתיקה", בהצמיחו "הגיונות" כמו הקלסיציזם. הוא הפך את הסגנון לקריטריון של עריכה היסטורית ומצד שני תרם תרומה גדולה בפענוח המשמעות של דמויות וסצנות.
הרדר בתקופת ההשכלה, המשיך את דרכו של וינקלמן בהגותו האסתטית, ובדיון רחב על הפיסול.
בתחילת המאה תשע עשרה חלה התדיינות בין הפירוש הפילוסופי לבין הגישה של הבקיאות. הצמיחה המתמדת במחקר האמנות הביאה למשנתו של בורקהארט – כל יצירת אמנות אינה יכולה להתרחש אלא במסגרת היסטורית. בלי התודעה ההיסטורית לא הייתה קיימת שאיפה ל"מקוריות".
ריכוז הדעת של מחקר האמנות על האספקטים הצורניים שבה, כתופעה שהיא אוטונומית מיסודה הגיע לידי ביטוי

למעלה ביל ויולה "התמוססות" למטה סנפורד ביגרס "שטיח תפילה"

מגובש במפעלו של היינריך וולפלין תחילת המאה העשרים "באמנות קיימת התפתחות פנימית של הצורה. לאמנות חיים משל עצמה התפתחות משל עצמה".  דבורז'אק המשיך את וולפלין כשהוא מבקש לפרש על פי "האופי ההבעתי" של הצורות כלומר ראיית תולדות האמנות מ"בחינת תולדות הרוח". כך התמלאה המאה העשרים באיזמים – פוטוריזם, אקספרסיוניזם, סוריאליזם, היפריאליזם וכד.

אם נאמץ את תורתו של בוקהארט על התודעה ההיסטורית כמקור למקוריות ונעמידה מול "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה, נקשור לכך את "משחק עם שאריות" – כך נראית האמנות  בעיני בודריאר. לא רק שהאמנות מיצתה את עצמה טוען בודריאר, אלא שהיא איבדה את הפונקציה הביקורתית והשלילה, והרי לכם התשובה כיצד התרסקה המקוריות לטרנדיות – מקור העדריות.

 

 

eקיהינד ווילי היפ הופ נפוליאון

 

 

 

 

 

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=631644

http://www.nrg.co.il/online/5/ART/974/234.html

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: