בעצב תלווי הורים

אף אחד לא רוצה לקרוא על זה.

"אנחנו נוסעים חזרה אל החיים ותלאות והנאות היום יום, והיא נשארת מאחור, במקום אליו אנו מתקשים להכנס".

חתם יגאל סרנה את רשימתו  "אמא והדרך בה אנו שוכחים את הורינו" ופרץ לדלת פתוחה בלבי. 

אמי  "הצעירה" בשלבי עזיבת ביתה לבית מוגן.  המשבר הוא עמוק – שלה והצפיה לרווחה גדולה – שלי.

מגיל צעיר מלמדים אותנו: הרגלים בגיל הרך, מיומנויות חברתיות בגיל בי"ס, משמעת ונימוסים – כל החיים, כיצד באים ילדים לעולם, כיצד לגדל ילד – כולם טוחנים את בעיות הקשב ADHD , היפראקטביות, הרטלין למיניו ואוטוטו יספקו לכל יולדת דיסק הפעלה עם הלידה. ובעולם הרשת אני מקבלת עשרות של מצגות איך עלי לחיות: ע"פ הדלאי למה, ע"פ הניו אג', לחיות את הרגע, למה וכד'.   אף אחד לא מדבר על זיקנה!  כאילו אין חיה כזו. לא רק שהמילה לא עולה על דל שפתיים אלא שזה אפילו טאבו להזכיר אותה.  על מחלת הסרטן כבר מדברים וכותבים היום ולא על הזיקנה. מה אני יודעת מה זה להיות קשיש? (עוד מילה לא רצויה שאהובה על העתונאים, קשיש בן 55 נדרס…) כלום! מה שבטוח עכשיו זה נצרב על בשרי.

פעם קראו לזה בית זקנים, אח"כ בית אבות וכיום זה דיור מוגן – חס וחלילה מלהזכיר את המילה זקן/נה. 

העתיד אליו אמי נשרכת ואני אחריה מפחיד – כי הוא מעין חור שחור – שואב אותנו לאט אל איזור דימדומים.  דבר אחד אני חושבת שאני יודעת – שם, זה כואב: פיזית ונפשית. בצער ובעצב תלווי הורים.

החיים ההנאות והתלאות שבהם, שייכים רק לצעירים – כך מתקבל הרושם מכל הקורה סביבנו. החל מהפרסומת לקוקה קולה בשנות התשעים של המאה שעברה וכלה במסיבות היחידות אליהן אני מוזמנת – מסיבות הבוטוקס. נשים בסוף שנות השלושים כבר מזריקות את הרעלן לפניהן כדי להראות בנות עשרה. (מי שראה פרק מהסדרה ניפ/טאק יודע על מה אני מדברת). שדרוג אנושי.

כשאני חסרת סבלנות שאמי לא שומעת, או שהיא חוזרת כמה פעמים על אותו משפט, אני פותחת וקוראת במייל אנונימי, שקבלתי מזה כבר הימים, (אשמח אם תכתבו לי מיהו הכותב), כדי לעצור רגע ולאתחל. הריהו לפניכם:

מכתב מאבא:

בני יקירי,

ביום שאזדקן ולא אהיה יותר מי שאני, אזור נא סבלנות ונסה להבין אותי.

כאשר אשפוך אוכל על חולצתי ואשכח איך לרכוס את נעלי, זכור את השעות שביליתי ללמדך איך עושים את אותם הדברים.

אם אחזור על עצמי על אותן מלים שאתה יודע בעל פה את סיומן, אל תפסיק אותי והקשב לי. כשהיית קטן, על מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אלפי פעם את אותו סיפור, עד שעצמת את עיניך הקטנות…..

כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכי, אל תתבייש ותבין שאינני אשם, כי כבר איני שולט עליהם. תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך ובסבלנות המתנתי עד שתסיים.

אל תגער בי בגלל שלא ארצה להתרחץ, אל תנזוף בי בגלל זה. זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה.

קבל אותי וסלח לי, כי עכשיו הילד זה אני.

כשתראה אותי חסר תועלת ובור מול כל המוצרים הטכנולוגים שלא אוכל עוד להבין, אני מתחנן בפניך שתיתן לי את כל הזמן שיידרש על מנת שלא תפגע בי בחיוך הלעגני שלך. זכור שהייתי זה שלימד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. אני לימדתי אותך לאכול, להתלבש – והחינוך שקיבלת כדי שתוכל להתמודד עם החיים בצורה הטובה שהנך עושה זאת, הם תוצאה של השקידה, מאמצי ואהבתי אליך.

כשבהזדמנות כלשהי במהלך שיחתנו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שיידרש עד שאזכר, ואם אינני מצליח אל תלעג לי "אולי מה שדברתי לא היה חשוב" הסתפק בכך שתאזין לדברי.

אם פעם לא ארצה לאכול, אל תפציר בי, אני יודע כמה מותר לי וכמה אסור, תבין גם שעם הזמן אין לי כבר שיניים וחסר לי חוש הטעם כדי לטעום.

וכשייכשלו רגלי ללכת כי הן עייפות, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען, כפי שעשיתי זאת אתך כשהתחלת ללכת עם רגליך הקטנטנות כשהיו עדיין חלשות.

ולבסוף, כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאיני רוצה לחיות יותר ואני רוצה למות, אל תכעס. מפני שלזה אין כל קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב אותך, נסה להבין שאני לא חי עוד אלא שורד וזה לא אותו הדבר.

תמיד רציתי בשבילך את הטוב ביותר והכנתי עבורך את הנתיבים בהם ידעת לנוע, חשוב שעם הצעד שאני מקדים לעשות, אסלול למענך עוד נתיב בזמן אחר…. אבל תמיד אתך.

אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל שאינך רואה אותי כפי שהייתי קודם. תן לי את לבך, הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. מתחנן אני שתלווה אותי בדרך לסיום הנתיב שלי.

תן לי אהבה וסבלנות כי אחזיר לך תודה וחיוכים בשילוב עם האהבה העצומה שאני חש כלפיך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 21 במאי 2006 at 16:21

    ותחרותיות, היחס לזקנים הוא המקום שבו אנחנו נאבקים על צלם אנושיותינו.
    תודה על הקטע היפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: