תל-אביבי בדם

 

אוטופורטרט

אורי היה צפוני תל-אביבי אמיתי, מ"החברה הטובים" של הצפון הישן של תל-אביב הנאיבית, שילדיה עדיין האמינו בבנייתה, במוריה ואדוניה. (סוף שנות הששים והשבעים). נולד בבי"ח הדסה וגר ברח' פרוג – מעוזם של שחקני הבימה ובתי הבאהאוס המפורסמים. אך את מרבית נשימותיו נשם בחוף גורדון האגדי. כתלמיד בי"ס תל-נורדאו, היה אורי מתפלח, כמו כל "הפושטקים", מביה"ס לים. כך הפך לדמות מוכרת, כמעט כמו המציל המיתולוגי  אהרונציק.
אורי היה צועד לים תמיד יחף. בעיצומו של החורף הוא היה "עושה טובה" ונועל סנדלים. תמיר, עם בלורית בלונדינית של ילד צבר ממוצא פולני, אך שזוף ושחום כמעט כמו "פראנק". משני צידיו הולכים ממושמעים – עד אשר היו רואים נקבה – שני כלבים דניים ענקיים, מפחידים במראה אך רכי לב, כמו אורי.

נסו לדמיין את  חוף ים גורדון של אז – כולו גלוי לעין ואין אף מלון שיסתירו, בתולי, מלא צדפים ולפעמים גם חרצפים – חרא צף, כסאות נוח מעץ, מוכר הקרטיב לימון מכריז על מרכולתו וכולם בונים ארמונות בחול, או משחקים מטקות עם הכדור השחור ונקודה צהובה במרכזו. צפונית לו רואים את בריכת גורדון – גולת הכותרת של החוף.  והביקיני  יותר הסתיר מאשר גילה, היה חסוד ושמרני בהשוואה להיום.  זה היה מקום הפיקאפ. שם או "על הברזלים", בקרן הרחובות דיזינגוף פרישמן, היית מתארגן  לערב ליל השבת – ליל היציאות האולטימטיבי.
 כשיצאת לדייט עם "שאפה" עברת בדיזינגוף. השאנזאליזה של תל-אביב. אם היא לא היתה משהו – עברת בריינס. לכן כינו אותן בנות – "נערות ריינס".

חוף הים בשנות הארבעים

אורי יצא עם הגרעין לאכלס את שדה בוקר, קיבוץ לתפארת הנגב. הקים משפחה אך ליבו ערג לתל אביב – הבית שלו. לאחר כמה שנים חזר, הקים עוד חצי משפחה.  היו לו ידי זהב וכדי לשמור על החופש האישי: לגדל את בתו,  לבשל, ללכת לים  ולא להיכנע לרוח החומרנות , בחר להיות  השרברב של ת"א. לא משנה איך ומתי, תמיד היה שם לעזרה. אפילו ללא תמורה. (לקוחותיו עם חלוף הזמן הפכו לחבריו).

אורי קיפח את חייו, רכוב על קטנועו, מתחת לגלגלי ג'יפ סורר, בצומת חולון –  בצהרי היום.

 שנתיים בלי אורי בר-סלע (בורשטיין).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמי שמר  On 20 ביוני 2011 at 15:30

    אורי שלי-שלנו חסר לי כל יום יותר. היינו קשורים בקשר אמיץ וגם כש"בגדתי" ועברתי לגור בארצות הברית סלח לי לבסוף וצץ ועלה כל פעם שעליתי על האינ טרנרט. הייתי שומעת את הקול החם, הצרוד הזה וליבי היה יוצא אליו, אל הזכרונות המתוקים שציבעם לא דהה מעולם.
    נשמה גדולה וחופשית כמו הים.,,
    תיכננו שנעשה הפלגת מפרשים יום אחד…
    תמיד כשנפגשנו היינו שוב בני עשרה- ללא הזדקקות להתפלספויות או נאומים מיותרים- די היה במבט..
    אורי שלי. אתה חסר לי כל יום יותר.
    תמי (שמר)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: