שתי נשים

"לא רצית ילדים?"
"רציתי יותר מכל דבר אחר. ניסיתי כל מה שאפשר, אבל לא יצא שום דבר. מה את יודעת, איזה צרות עברו עלי. כל חודש וסת, ובעל שבמפורש רוצה ילדים".
היא נזדקפה.
"אז מה, האמהות היא נקודת השיא בחיי האשה?"
"סילביה, הרי את מכירה אותי. ודאי שלא. בחיי האשה לא, אבל בחיים של בת, כן. כשאני מרגישה תמיד שאת עדיין הבת של אמא שלך, יש לך רק דרך אחת להשתחרר ממנה: להיות בעצמך אם".
היא חזרה ושכבה: "לפי דעתי, את כלל לא אוהבת ילדים. בשבילך הם רק אמצעי להשתחרר מאמא שלך".
שתקתי.
"ואם בכל זאת היה לך ילד," אמרה, "את חושבת שהיית אוהבת אותו?"
"כן" אמרתי, " כי מהרגע שהילד היה נולד לא הייתי קשורה עוד לאמא שלי. את צודקת, אני לא אוהבת ילדים. אבל את הילד המסוים הזה הייתי אוהבת – לא בתור בת, אלא בתור אם".
 

שתי נשים, הדס שלגמן

 
                                     הארי מוליש, "שתי נשים" הוצאת כתר 1983

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: