כיצד אנו מסרסים את ילדינו

בשעור האירובי דאנס, כדי להרגיע את הטועים והתוהים בצעדיהם, המדריכה מדקלמת:  "מה שיוצא אני מרוצה" וממשיכה בפיזוזיה המהירים, כשאנו מקרטעות אחריה.
היות ומשפט זה מקיש בי בסיטואציות שונות ביומיום, החלטתי לרדת על קנקנו.
"מה שיוצא אני מרוצה" נולד בגן הילדים. הוא מושמע בגן מידי יום ביומו, כאשר הגננת מחלקת: בלונים, פתקים, תמונות, צבעים וכו', זאת כדי שהחלוקה לא תהפוך ל"כאוס" וחס וחלילה  יישמע המשפט "אני רוצה את זה!!", "אני רוצה בצבע אדום" וכד'. "מה שיוצא אני מרוצה"!.. במחי משפט קצר זה, מבטלת הגננת את הפעלים: לרצות, לחשוק, להסתקרן, לחשוב, להתלבט, לסרב, לבחור, ליזום, להתעקש, ועוד ועוד. 
בחברתנו העכשוית, שהכל בסדר ואין אמת או "נכון", משפט זה הוא קיצור דרך לנגע  בחברתנו – בשעת ציור, כשהילד/ה מראה ציורו/ה לגננת היא עונה במנטרה "מה שיוצא אני מרוצה", כשלשים בפלסטלינה "מה שיוצא אני מרוצה".  (דרך אגב, מספר רב של ספרי ילדים, ולא אזכירם, נכתב כיום ברוח "מנטרה" זו).
מהגן חלחלה המנטרה אל האמהות. וכך בבית, כדי לעודד ו"לחזק" את הזאטוטים בכל מעשיהם, חוזרת האם על המנטרה "מה שיוצא אני מרוצה".
מכאן זוחלת המנטרה גם לכיתות ביה"ס, לשעורי האירובי, לכביש, לכל חיי היומיום שלנו.

איזה מסר מועבר במשפט: "מה שיוצא אני מרוצה"? האם אנו "מחזקים" את הילדים?

לא ולא!!! נהפוך הוא!!!

מגן הילדים מדחיקים אנו את רצונו של הילד. הוא לא יכול לחשוק בצבע הצהוב, כי "מה שיוצא אני מרוצה".
כך הורגים לאט לאט את הסקרנות, היוזמה, החשיבה, ההפתעה, ההתאמצות, ההתמדה וההתעקשות.
בגיל מאוחר יותר פוטרים אנו בזאת את התמודדות עם בעיה ו/או תוצאה, חקירתה ומציאת אלטרנטיבות יצירתיות. 
והחמור מכל, את נטילת האחריות והיכולת לרפלקציה .

מה הפלא שכל איש הישר בעיניו, יעשה,  – כי "מה שיוצא אני מרוצה"  ולכן  "אינני אשם"!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד שליט  On 26 בנובמבר 2006 at 09:04

    הדברים לא פשוטים עד כדי כך. הביטוי הזה הוא עיבוד בחרוזים לביטוי מורכב יותר מעולם המבוגרים – מיהו העשיר? השמח בחלקו. בתחילת החיים צריך לשלוט בגחמות של הילדים, סוג של הגנה עצמית מצד סוכני חינוך למיניהם. בשלבים מתקדמים של החיים, המבוגר חייב להשלים ולקבל חלק מכשלונותיו ולפרש אותם לטובתו. אני מסכים אתך שהצרות מגיעות עם השימוש הגורף והאוטומטי ב'מה שיוצא' וגו'

  • מיכל  On 26 בנובמבר 2006 at 17:19

    ומיוחדות. כל אחד אמנם גאון של אמא ומושלם, ומצד שניגם צריך להיות "נורא מיוחד" וכישרוני…

  • איריס אחרת  On 26 בנובמבר 2006 at 20:47

    את צודקת לדעתי ויש לי אפילו עוד תוספת, במסגרת הרפלקציה…
    כשאומרים לילד את המשפט המאוס הזה, זה לא רק כדי למחוק את הרצונות והתשוקות שלו, אלא גם את ההשלכות שלהם. מי שלא רוצה, לא מצפה ולא מקווה, גם לא מתאכזב ולא מתעצבן ובכלל נהיה אדיש. וככה אפשר לגדל חברה של אדישים להרבה רעות חולות. המבוגרים שאומרים את זה לילדים, מנסים לחסוך מעצמם את כאב הראש שבהתמודדות עם ילד מתוסכל וכועס. אם הוא מראש לא מצפה (כלומר, מחנכים אותו להתנהגות הימנעותית: הוא אמור להימנע מלצפות ולרצות) חוסכים את התסכול שיבוא אחר כך. וככה זה בחברה שהכל בא מיד ובקלות ולפי הרצון, גם המבוגרים בתוך תרבות האינסטנט הזו. בסוף האדישות מנצחת וחשוב להזכיר את מה שאת מזכירה כדי שזה לא יקרה.

  • מיתר  On 8 בינואר 2007 at 20:13

    אותי מרגיז שאומרים לילד קטן שלא מסכים לעשות משהו, נניח ללבוש חולצה או לנעול נעליים, "אתה רואה פה עוד מישהו הולך יחף?" , "אתה רואה פה עוד מישהו בלי חולצה?"
    וככה מלמדים אותנו להיות קונפורמים ולהתנהג ולהתלבש לפי מה שמכתיבה לנו האופנה והחברה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: