"בובה ממוכנת רב חינה מחן מבנה הגוף האנושי"

הפחת רוח בבובה כלשהי, החל בשני כביסי עץ/ספוג וכלה בבובת דמות אדם, הינו הדבר הקרוב ביותר למראה הבריאה.    

 כיצד מפיחים רוח חיים בבול עץ?

תשובה מופלאה לכך כתב הינריך פון קלייסט בפנינה ספרותית  –  "על תיאטרון המריונטות".

שליטה בנקודת הכובד הופכים את התנועה למעין ריקוד, ודרכה מנתב המפעיל את נפשו של הרקדן לבובה.

אך המפליא הוא שיתרון לה לבובה על רקדנים חיים בזאת  ש"הבובה לעולם אינה מתיפיפת",  ולאדם:

"מישגים שכאלה שאין למנוע אותם משעה שאכלנו מעץ-הדעת". 

 

                                          

לִהְיוֹת מָרִיּוֹנֶטָּה
וְהָחוּטִים שֶכָּל חַיַּי סוּגִים בָּהֶם
הֵם חוּטֵי מֶשִי אֲמִתִּי.
מָרִיּוֹנֶטָּה
גַּם הִיא דָבָר מְצִיאוּתִי.
יֵש לָה זִכְרוֹנוֹת.
                         דליה רביקוביץ
 
 

תרגום חופשי של המסה:http://info.smkb.ac.il/home/home.exe/27350/46393?load=T.doc

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נעמי  ביום 12 ביוני 2007 בשעה 18:56

    בובות התיאטרון מלאות חיים בזכות האדם המפעיל אותן. מכאן שאם נקודת המוצא שהאדם השחקן מתיפיף הרי שהוא עשוי או עלול להתיפיף באמצעות בובת התיאטרון אותה הוא מפעיל באותה מידה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: