עוד הערות מפאריז

גם אנוכי ביליתי "את הימים האחרונים בפאריז", העיר הנחשקת. יש משהו עצוב אך קולוסאלי בה.

אתחיל עם התערוכה הכי מדוברת בגרנד פאלה גוסטב קורבה.

 

שוב היסטריה של "צרכני האמנות" הרצים לעמוד בתורים ארוכים כדי להיכנס לתערוכה המוצגת באותו מקום שהוצגה תערוכת המלנכוליה בשנה שעברה. אין פלא שלכרזת התערוכה נבחר הציור "המיואש" דיוקן עצמי של האמן הצעיר כי פאריז עצבה ונושאת על נס את המלנכוליה היצירתית.

כשהסתובבתי בחדרי הארמון בין הציורים עלתה מתוכם דמותו של רפי לביא האומר לי: "כשאני מחרבן אני לא עושה אמנות…ולא כל שירבוט של אמן זו אמנות". זו הכותרת שהייתי כותבת לתערוכה זו. קורבה (1819-1877) היה אמן בינוני-טוב שהצליח להכנס לספרי הסטוריית האמנות עם ארבע/חמישה מציוריו הטובים, וביניהם: בוקר טוב מר קורבה, הקבורה באורנן, האטלייה של האמן. ציורי הנוף והחיות שלו מאד בינוניים אם לא מטה מזה וילדים כלל לא ידע לצייר. (בקטלוג התערוכה מאשימים האוצרים כי התעלמו מיצירותיו). אז מדוע פתאם נזכרו בו ומה יש בו רלוונטי לימינו? א. ההצלחה ללקט מספר רב של יצירותיו כ- 120 ב. האני ואני ואני – קורבה היה בן תפנוקים נרקיסיסט כשמיטב כישרונו הושקע בדיוקנות עצמיים רבים ובשתילת "האני וכלבי" בכל יצירה שרק אפשר – ואת זה מי כמונו מבין.

לטעמי אוסף הקריקטורות שהושחלו בתערוכה – קריקטורות שצוירו בגנותו של קורבה ע"י ציירי עתונות שונים – הוא הדבר הכי מעניין. לא מצאתי באתר איזכור לכך אשתדל לסרוק כמה מהן ולעדכן. לידיעתכם  כדי לראות תערוכה מבוקשת בפאריז צריך לבוא בשעת ארוחת הצהרים או בשעות הערב לקראת ארוחת ערב! 

 

אלה האופניים velib שממלאות את רחובות פאריז. הצלחה כבירה לפרויקט חכם של עיריית פאריז.  בימי השבוע אנשים רוכבים לעבודה וחזרה ולא צריכים לדאוג שמה יגנבו להם את האופניים ובימי ראשון כל המשפחה יוצאת לטיול אופניים לאיזורים שונים בעיר. מאד מקווה שעירית ת"א תאמץ פרויקט זה אך תדאג גם למזג אויר אפרורי מלנכולי משהו.

 

אחרי עשרות שנים שלא נגעו בקירות הלובר החל פרויקט חדש שם לתת לאמנים עכשויים כר מחייה. הראשון הוא אנסלם קיפר שמיצבו הכולל ציורבגומחה באגף סולי  ושני פסלים לצידיה, מוצגת מה-25.10.07

 

מתוך האתר של הלובר

הציור בגובה תשעה מטרים וברוחב של כחמישה מטרים מתאר אדם שוכב עירום – דיוקן עצמי – על גבו ומעליו השמים זרועים בשביל החלב כשקרן אור דוהה יוצאת/נכנסת מטבורו אל על. נוכחותו של אדם ביקום. שם הציור "אתנור" שהוא שם כבשן האלכימאים העתיקים.

מי שמכיר את טיפולו של קיפר בחומריות לא יכול אלא להשתהות למראה האדמה הסדוקה שמבין חרכיה מבצבצת ה"כספית". קיפר השתמש בעופרת, כסף וזהב ומעליהם אדמת חמרה.

שני הפסלים הוכנסו לגומחות במעלה המדרגות אחת תלולית עפר עם חמניות והשניה חמנייה שחורה שעולה מתוך ערימת ספרי עופרת.

גדולתה של העבודה מלבד היותה עבודת אמנות מדהימה היא התאמתה ביחס לפנתאון העולם העתיק של הלובר.  מאד מומלץ!

 

בעודי מסתובבת באולמות הענקיים כדי להראות לחברתי את אושיות התרבות נאלמתי דום מהתרגשות למראה העיור, שישב מול ציור של ליאונרדו ו"ראה" אותו בעזרת מכשיר כתב ברייל בדומה לאודיו.

כמו שרק הצרפתים יודעים לעשות הם מתחשבים בכל האוכלוסיה ויש להם פתרונות לכל בעיה.

לדעתי אי אפשר לכתוב על פאריז מבלי להזכיר משהו על אוכל. לא אלאה אתכם על חרדל ביין שבלי, שוקולד 100% קקאו וכו' רק  אגלה לכם את הבאגט הטוב ביותר בעיר: הבאגט  המסורתי של זאן פייר קוההיר

 

Boulangerie Cohier, 270 Faubourg St-Honore.

ריחו עולה באפי ופיצפוץ קריעת ה"נשיקה" מסתלסל באזני

ואני מריירת.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On 11 בנובמבר 2007 at 01:22

    בפאריז/
    תודה על הלינק.
    האמת היא שהפעם לא הספקתי כמעט בכלל לראות אומנות, מבטיח לבדוק איתך מה כדאי לראות לקראת הנסיעה הבאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: