חלום הקולנוע בחגיגת התיאטרון של אריאן מנושקין

אריאן מנושקין בכניסה

זאת היא הגדולה מכל היוצרים העכשויים בעולם המופע – אריאן מנושקין וקבוצתה/ביתה/עולמה- "תיאטרון השמש".

את שלושת השלבים של טכסי המעבר (ע"פ ואן חנאפ) חוויתי על בשרי, רוחי ונשמתי, בכל התהליך מראשיתו, ועד אחרי הצפייה בעבודתה החדשה של מנושקין ןקבוצתה "תיאטרון השמש" Les Noufrages du Fol Espoir שמועלית בימים אלה ב"אורוות" Cartoucherie שבפאתי יער ווינסאנס פאריז. (תרגום מילולי: הספינות הטרופות של התקווה האמינה).

אל שלב הראשון – ההפרדה – חציתי ברגע שגיליתי כי בזמן שהותי בפאריז עולה המופע המדובר. הופרדתי מחיי היומיום וכולי מנותבת לרכישת הכרטיסים המיוחלים, התקשרות עם חברים והתרגשות לקראת מפגש שחלמתי עליו מהרגע בו גמעתי את הסרט שלה "מולייר" בהיותי סטודנטית לתיאטרון ואח"כ שש שעות מהאבהאראטה.

הטורים עולים עם הגיעי לפריז, ו"מתפוצצים" ביום שבת בדרכנו מהמטרו לשאטל. ואז שלב ההפרדה גולש, ברגע שאנו חוצים את השער ועומדים בתור לכניסה ופוגשים את אריאן מקבלת כרטיסים בפתח, אל השלב השני:

 

 

 שלב הסיפי/לימינלי "Liminality" שלב שבו אתה לא אתה ולא לא אתה, שם ולא שם, מצב שהפעולה והמחשבה מתאחדים והמודעות נדחקת לפינה כשאתה מרחף/זורם ומתעלה כבמסע הזוי וסהרורי. שלב זה ארך מעל לחמש שעות בהן נכנסנו, אחרי הפגישה הנרגשת ותפישת מקומות ישיבה, לאכסנדרה ושם חברי תאטרון השמש הכינו ארוחת צהרים צנועה – והגישו אותה, הצצנו לחלל של מתחת המדרגות של התיאטרון שהוסב לחדרי הלבשה פתוחים והוסתר לא הוסתר ע"י וילונות תחרה עתיקים, המאפשרים לקהל להציץ עליהם בשלב הלימינאלי שלהם.

 

 

הצצה ל"חדר ההלבשה"

 

 

המופע, פנטזיה פואטית, פוליטית משעשעת שנכתב ע"י הלן סיקסו Helene Cixous משוררת פילוסופית פמיניסטית, שעובדת עם אריאן מסוף שנות ה-70, מבוסס על רומן מיסתורין של ג'ול וורן, שפורסם ע"י בנו אחרי מותו. בניצוחה של מנושקין ועבודה קולקטיבית של הקבוצה  אנו נסחפים לתוך מסע, בחלל ובזמן שתחילתו ב1914. מוקסם מהאמנות החדשה – הקולנוע – מצלם פליקס גוראג סרט אילם על מסעם של הנאהבים מאוסטריה בזמן רצח הארידוכס דרך המלכה ויקטוריה באיי פוקלנד ועד האינדיאנים בארץ האש.

על בימת תיאטרון, אנו עדים לסצינות מסע במקומות שונים, המונצחות כסרט אילם.

כארבע שעות עוברות בסערה – תרתי משמע

כשרגעי הזיכוך וההתעלות מעבירות בך צמרמורת ומעלות דמעות בזוית העין.

 

המעבר לאיסוף עצמי מחדש – השלב השלישי – מאד עמום ומתמוסס. משתיקה רועמת, דרך נסיעה חזרה הביתה ועד כתיבת רשומה זו שעדיין מותירה אותי בו.

טכס החניכה שהעבירה אותנו השאמאנית אריאן מנושקין ישאר חקוק גם בעולמות האחרים.

 

צילומים: אתי טופז

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א  On 2 במרץ 2010 at 09:01

    naufrages

  • א  On 2 במרץ 2010 at 09:10

    למעשה התרגום המילולי יותר בכיוון של
    "ניצולי הספינה הטרופה של התקווה הלא שפויה\מטורפת"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: