הוראה, אמנות ופונוגרפיה

אני זוכרת במדויק את המשפט שהטיח  מורי ז"ל רפי לביא, בהיותי סטודנטית במדרשה, כאשר העביר "ביקורת עבודות" על אחת העבודות שעסקה בשואה  :"השואה זה טאבו! וכל עבודת אמנות שתיעשה עליה סופה שתהיה קריקטורה, או כרזה לבי"ס ליום השואה"!  משפט זה עלה בקוראי את המאמר של פרופ' יבלונקה על הוראת השואה כ"פונוגרפיה של הרוע". "פונוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה" אמר מרלון ברנדו, והוראת השואה, כמו באמנות, כל מה שייעשה לא יסבר את האוזן, העין והלב כל עוד לא התבגרנו כעם.  בביקור לימודי שערכנו בבי"ס להוראת השואה ביד ושם, נוכחנו לדעת שהמודעות לבעייתיות זו הצמיחה השתלמויות לכל החפץ לדעת, דיונים וחשיבה מעמיקה בנושא.  מה שצורם לי הוא, שפרופ' יבלונקה חוטאת  ב"פונוגרפיה" עתונאית צהובה, כי בסופו של דבר היא דנה ב:"אנחנו מגדלים דורות של תלמידים שלא מכירים בכלל חשיבה ביקורתית, את היכולת לנתח סוגיה כלשהי מכמה נקודות מבט. הם לא יודעים שקיימת אפשרות אחרת". הכצעקתה?

Trackbacks are closed, but you can post a comment.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: