Category Archives: זוטות

מוות לג'ינג'ים!

לפני ימים ספורים, עלה לרשת סרט-קליפ חדש של רומין גאברס לשיר של מ.י.ה M.I.A  Bornfree

גאברס הינו בנו הצעיר של הבמאי קוסטה גאברס ואחד ממקימי הקולקטיב  אמנות וסרטים בפאריז: Kourtrajme בעל אג'נדה פוליטית. עבודותיו של גאברס שנויות במחלוקות  ואין הוא נרתע מתגובות האיבה בצרפת.

מטרתו היא:“to create strong European icons,” ולשאלה האם הוא "מנגן" על השנוי במחלוקת ענה:

“I didn’t try to do something controversial,” he insisted, “otherwise I would have put whores and Nazis in it.”

 הוא בחר את הג'ינג'ים וזה עובד!   כי זה מקרב אותנו להזדהות.

ד.א. יוטיוב הגביל את הצפיה

הצפיה על אחריותך בלבד!

http://vimeo.com/11219730
M.I.A, Born Free from ROMAIN-GAVRAS on Vimeo.

">

מה כותבים ילדים ברשת?

היום, קל יותר להורים לדעת על ילדיהם. הכל נמצא ברשת.  רק הירשם לפייסבוק ולמקושרים וראה מה מצב הסטטוס. כן אל תרימו גבה, לפייסבוק נרשמים ילדים בני 6.

ברשותו של אשל, אני מביאה כאן את הסטטוס האחרון שלו :

 Eshel ‎  בית ספר רוצה מאיתנו ש …….. נקום בבוקר כמו תרנגולים , נסחב תיקים כמו חמורים , נרוץ לבית ספר כמו איילות , נהיה חרוצים כמו נמלים , נעתיק מהלוח כמו קופים , ונהיה בשקט כמו דגים . ואחרי זה כל המורים מתעצבנים למה אנחנו מתנהגים כמו חיות ? ! (: כולם להעתיק מי שלא מעתיק אוהב את בצפר)

הלו הורים…מורים….תפסיקו לקטר והרשמו לפייסבוק!

לדיכאוני/ת המתחיל/ה

ביום ששי המלחמה חדרה לביתי, עם גיוס היקרים לי. החומות שהקמתי סביבי החלו להתפורר במהירות מפחידה. מבפנים החלה לגאות המועקה שמאיימת, בכל רגע, להציפני.

"נו טוב, הצטרפת לטרנד המדוכאים" לחש בארסיות העורב על כתפי ובכך פתח פתח למאבק פנימי: לקחת, לא לקחת, מה לקחת, איך לקחת???????

אין מצב שאין לכם חבר/ה, לפחות אחד/ת, שנוטל/ת על בסיס קבוע ציפרלקס – הלהיט התורן או רסיטל וכד'.

כדכאונית מתחילה, התחלתי בסבב טלפוני לקבל מידע מ"המומחים/ות": בעד ונגד, תופעות לואי, שימוש נכון ומבוקר, כן עוזר לא עוזר. היות וההשפעה מתחילה רק כעבור חודש ימים  (ועד אז???) ואי אפשר לסמוך עלי בענין שימוש מבוקר – שוכחת – חפשתי משהו אחר ונזכרתי בספר "אפלטון במקום פרוזאק".  "הרי את אינטילגנטית" אמרתי לעצמי, "יודעת לתת עצות לאחרים, למה שלא תעזרי לעצמך והכניסי את הרציו שלך לפעולה".

אז ככה:

הדיכאון הינו כיום מחולל הנכות מס' 1 בעולם.

25% מכלל האוכלוסיה בעולם יסבול לפחות פעם אחת בחייו מדיכאון.

למה דווקא עכשיו:  שליטת הקפיטליזם והטכנולוגיה בחיינו זיעזעה את משמעות הקיום. האדם במירוץ, להתרחב, להשיג , עסוק תמידית ברדיפה אחרי…מכלום לכלום.  אין מציאות ו/או אמת אחת.  בנוסף העוגן המסורתי של התא המשפחתי המורחב קרס, יותר ויותר אדם חי לעצמו, החרדה הקיומית נוסח וודי אלן: מה יהיה, איך יהיה, מי אני, מה אני, גוברת.

תוך כדי הכתיבה המלים מתרוקנות מתוכן ונותרות כסימנים סתמיים על המסך.

אני יוצאת עכשיו לקנות רסקיו וישר לחדר כושר לקרוע לי את הצורה.

 

עוד על המלנכוליה http://www.notes.co.il/eti/18405.asp

איך זכר מרשים נקבה?

תארי לעצמך שאת יוצאת לדייט  והזכר, כדי להרשימך, מחקה את הדמויות הזיכריות האהובות עליך.
איזה סצנריו יש לי בראש:  הוא הורס כמו ג'וני דפ,  מסביר על הכדורגל כמו  מודי בר-און, וכשאת
מדופרסת הוא "מקשיב" כמו יאיר לפיד, ומצחיק כמו רובי וויליאמס. וכשאת . . . . . . . – איזה סרט.
יש מצב!!!! כל זאת עושה ציפור בדרום אוסטרליה. היא מחקה את  הציפורים השונות בסביבתה ועוד.

 

lyrebird

 

האזינו לציפור כשהיא מחקה את עדשת המצלמה… ( מדהים )  ואת צלילי המצלמה האוטומטית המקדמת את הסרט
( לא יאומן ..)   האזינו לחיקוי של מסור השרשרת של כורתי העצים  ואזעקת המכונית   — והכל על מנת להרשים
את הנקבה…..

אם זה לא היה דיווד אטנבורו לא הייתי מאמינה.

                                  להנאתכם:      http://img.dailymail.co.uk/video/384Kbps.wmv

אני לא קיימת אם אני לא…….

למה פתחתי בלוג?
אם את לא בדיכאון, הומו/לסבית, חולת סרטן, ניצולת אונס או לפחות התעללות , מתעללת לפחות בחתולים, מועלת בתאגיד או סתם גנבת, מופיעה בחוג לתיאטרון של הכלא או של מוסד לחולי נפש , עובדת זרה , עם  ילד, מגורשת  ובטח  שבמקרה הכי הטוב –  סלב –   את לא קיימת!
הבעיה היא  שאני לא !!!   משמע אני לא קיימת.
נכון שאנדי וורהול אמר כי לכל אחד  תהיינה שלוש דקות של תהילה.
נמאס לי לחכות!
אז פתחתי בלוג……….אולי זה יעזור.
אופטימית , מה?!  על הפנים!
חשבתי לתומי על האינסוף אפשרויות של הרשת במרחב הוירטואלי , איך סוף סוף אוכל להיות אני בלי המסיכה היומית שנדבקה לי כבר לפנים. לכתוב מתי שבא לי ועל מה שבא לי בלי להכנע ללחצים חיצוניים.  סרטים רצו לי בראש על רשימת תפוצה מפוצצת וכמה שאני אהיה מקובלת – נראה לכם?    אני חיה בסרט שלי.

חרשתי את כל הפוסטים שעוסקים באיך להצליח בבלוג, הכמות מול האיכות, כיצד לרצות את קוראיך ועוד,וגיליתי דרך חתחתים, פוליטית/חברתית קורקטית מסובכת ומפותלת יותר מ"החיים האמיתיים".  מה שאני מנסה זה למצוא את דרכי אליכם הקוראים. כיצד להעביר לפוסטים  אותי – את חיוכי השובב, את הליכתי המתריסה, את האשה הנאה שבי, את מצבי הרוח המשתנים ממלנכוליה לאופוריה, את תמהיל השחוק והעצב, הרגש והשכל, מבלי להזנות את דרכי ומרכולתי.
תודה לכל העצות שלכם ולחנן כהן שצירף אותי לרשימתו – ממש רומם את רוחי.

 

כתבת את שיריך כדי לעשות רושם
 ועכשיו אתה מנסה להרשים
 כשאתה קורע אותם.
 זה דרמאטי מדי, מיותר, לא נחוץ,
 אתה מייחס להם חשיבות

מתוך: "הילד חולם", חנוך לוין, ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.

ריאליטי שואו

מציצנות לחיים 

מזה כחודש הפכתי למציצנית. לא אכחש, אפילו אם זה מצביע על סטייה, אותי זה מדליק.  מתי שאני רוצה אני מתחברת ומציצה לתוך חייהם של יצורי-האל.  הם לא יודעים. לא נתנו אישור כמו צביקה פיק.  הם רק  חיים ושורדים.  כך אני מתחילה את יומי – מתחברת ומציצה לראות שהכל בסדר, מקשיבה לציוצים, נפעמת ונרגעת. אח"כ יוצאת מהריאלטי לצלוח את היום הוירטואלי.
 אז מה אם זה רק קן של אמא בזה וארבעת גוזליה.
יש לזה תוספת שתופסת. 
 אי שם בחולון, נדמה לי,  בחלון ביתה של משפחה ישראלית, בתוך סיר הג'אחנון,   גדלה לתפארת משפחת בזים.
מה אגיד לכם, הגוזלים ממש קרציות , יותר מהילדים שלי. לא נותנים לאם מנוח. אם אני הייתי היא מזמן הייתי מתפטרת מתפקיד כפוי טובה זה. מסכנה, היא לא יכולה לקחת פיליפינית כי זה לא חוקי. מליון גיחות ביום כדי לצוד – בעיר הגדולה – אוכל לארבעה פיות שלא סותמים לרגע.  הם עדיין מכוערים משהו.   כמה שהיא יפה!
מה התוספת שתופסת?   הקולות שבוקעים מחלון הבית!
מה יהיה כשהם יעזבו את הקן לחתוך את השמיים?
אני מזמינה אתכם לחיים:

                                   
 

יאסו ישראל

כל יום שני, יוצאים הגברים לבלות – לשמוע יוונית. כולם צברים המייצגים קיבוץ גלויות – פולניה,עירק מרוקו אך אף אחד מהם איננו ממוצא יווני.  הם שרים את המילים מבלי להבין דבר, הם רוקדים בחן כאילו דם יווני זורם בעורקיהם.
עם פרוס חג הפסח באה משלחת של תחנת הטלביזיה קאנאל נט מיוון כדי להסריט סרט דוקומנטרי על התופעה "היחודית בעולם" של התמכרות למוסיקה היוונית בישראל. הם חרשו את תל אביב וחוב"ת, צילמו במתנסים נחבאים את הרוקדים וגילו ריקודים שאפילו הם לא ידעו. המוסיקה היוונית נכללת בקטגוריה של מוסיקה ים-תיכונית או מוזיקה מזרחית . אולם אין הסבר כוללני עדיין – שידוע לי – לתופעה המדהימה של ניכוסה ע"י הישראלים. התיאוריה הרווחת היא שבשנות החמישים והששים דוכאה המוזיקה המזרחית ולא שודרה בערוצי הרדיו נותני הטון לכן אוהבי המוסיקה המזרחית "השחילו" אט אט לרדיו את שיריהם דרך המוזיקה היוונית. מוסיקה זו צמחה בתמהיל של מאפיינים כמו:

בגלמה

מרקמי קול של זמרים וזמרות, "סלסול" של הברות; שימוש בכלי נגינה כמו עוד, בוזוקי, בגלמה, דרבוקה,  חיקויי כלים כאלה על ידי סינתיסייזרים, וגם סינתיסייזרים (לפעמים גם גיטרות חשמליות) הנשמעים "מזרחיים"; שברי מנגינה או לחנים  ממקורות  כמו טורקיים, יווניים,  שימוש ברבעי טונים ועוד. עד אשר יהודה פוליקר , מיקי גבריאלוב ,בנאי וטיפקס הביאו להכרה "ממסדית" במוסיקה המזרחית/אתנית.
צוות הטלביזיה הגיע גם לאונ' ת"א לשיעור יוונית – שבו אני לומדת. ההתרגשות הייתה גדולה אך יותר מכלם, התרגשותו של המראיין – דמעות נקוו בעיניו – למראה "המתייוונים". אם תשאלו אותי – נכדה של  מקימי שכונת פלורנטין  – אני חולה על אלני קאראינדרו – המלחינה המחוננת של סרטי תיאו אנגלופולוס .
אז אם יש לכם צלחת  או דודה ביוון, צפו בשידור – קאנאל נט – ב-13 במאי, יום שבת, שעה 1700.
מכל מקום כנסו לרדיו יאסו והתייוונו.

חשבון נפש של אמא (אחרי הבחירות)

כאמא אני עושה חשבון נפש.

כשם ש"כזה כאילו" הצביע על הפוסט מודרניזם, כך גם הצבעת הצעירים לגמלאים מצביעה על הלך רוח המביע אי אימון בדור ההורים.  מחקר שבדק את התכונות של "המורה האידיאלי" בקרב סטודנטים במכללה להוראה העלה כי  97% ממורי העתיד  רואים בתכונה הכי חשובה של מורה –  היותו אמפטי וקשוב לתלמידיו. אין פלא ששבעת המנדטים שקיבלו הגמלאים מתבססים על הקול הצעיר, הכמה לאמפטיה, חום והקשבה.  החברה הישראלית מנסה להצדיק תוצאה זו כ"מגה-טרנד של צפונבונים" או "סבאל'ה ירוק", אך אני רואה זו כנורה אדומה לנו ההורים. הורים שיצרו חברה טכנולוגית אינטרנטית, צרכנית, דורסנית ותובענית, ששמה על נס דגלה את הכסף כסמל להצלחה ולקראתו שועטת קדימה ומזלזלת בכל האחר.  "אלו אנשים לא פראיירים, הם כבר הוכיחו בעבר שהם יכולים לעמוד במה שהם מציבים לעצמם כמטרה", "נמאס מהמושחתים" ו"יש להתחשב באוכלוסיה שהשקיעה בבניית הארץ" הם הביטויים שתמצאו בפורומים השונים ברשת. לאחרונה  אנו רואים סטודנטים באים לגור אצל סבא וסבתא למשך שנות לימודיהם. כנראה, אצל סבא וסבתא, שאינם עסוקים ב"אני" שלהם, הצעירים מוצאים אוזן קשבת, חום ואמפטיה.
מה ואיפה אנו ההורים פספסנו????